פסק-דין בתיק ת"א 45139-07

1.         עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר לפיצוי מוסכם על סך 250,000 ש"ח.

        לטענת התובעים, הפר הנתבע הסכם גישור ובוררות אשר נחתם בין התובעים (ואח') לבינו. מהות ההפרה הנטענת, הגשת תביעות על ידי הנתבע בניגוד להסכם.  ההסכם כולל הוראה על פיה, הגשת תביעה על ידי הנתבע בניגוד להסכם, תזכה את התובעים ואת האח', בפיצוי מוסכם מראש בסך 250,000 ש"ח. הצדדים הסכימו כי לנתבע תינתן רשות להתגונן.      

רקע עובדתי:

2.         קבוצת עורכי דין עליהם נמנים הצדדים, ואשר כללה בנוסף אליהם את עורכי הדין יששכר, שירה, וגיא רון (להלן: "עורכי הדין"), חלקה החל משנת 2001, משרד עורכי דין בקומה 15 של מגדל משרדים ברחוב דניאל פריש 3 בתל-אביב (להלן: "המשרד").

              מלכתחילה לא כוננה שותפות כלכלית מלאה בין עורכי הדין, אלא חלוקה בשרותי משרד, בתוספת לפעילות מקצועית משותפת בתיקים נבחרים ומתן שירותים משפטיים פרו בונו.  

4.         בינואר 2002, נעשה ניסיון על ידי התובעים ביחד עם עורך דין נוסף במשרד, עו"ד גיא רון, לצרף את הנתבע לשותפות כלכלית מלאה. הניסיון לא עלה יפה והופסק בהסכמה לאחר מספר חודשים. כתוצאה מכך, הוחלט כי החל מחודש יולי 2002, כל צד יהיה אחראי לחלקו היחסי בהוצאות המשרד.

5.         בשלב מסוים, התגלעו חילוקי דעות כספיים בין עורכי הדין לבין הנתבע, אשר כתוצאה מהם נקטו שני הצדדים בהליכים משפטיים האחד כנגד משנהו, ובכלל זה, הליך משפטי אותו נקט הנתבע בעקבות ניתוקו ממערכת הטלפונים; תביעה כספית בסדר דין מקוצר אותה הגישו עורכי הדין במשרד כנגד הנתבע ואשר בגינה ניתן כנגדו פסק דין במעמד צד אחד; תביעה בעניין פקודת השותפויות (נוסח חדש) שהגיש הנתבע כנגד התובעים וכנגד עו"ד גיא רון.

6.         לאחר שבקשה אותה הגיש הנתבע לביטול פסק הדין שניתן לטובת עורכי הדין כנגדו במעמד צד אחד, נדחתה, ולאחר שהנתבע שילם את סכום פסק הדין בסך 384,625 ש"ח ובמקביל הגיש ערעור נגד ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין, ניהלו עורכי הדין משא ומתן עם הנתבע במטרה למצוא דרך לסיים את הסכסוכים ובמסגרת הליך גישור, ביום 13/7/2005, חתמו על הסכם גישור ובוררות נספח א' לתצהיר התובעים (להלן " "ההסכם").

7.         ב"הואיל" השלישי, הגדירו הצדדים את המחלוקת היחידה אשר נותרה ביניהם, שעניינה, האם זכאי הנתבע להשבת הכספים אותם שילם בגין פסק הדין שניתן כנגדו במעמד צד אחד כאמור, כולם או חלקם. הצדדים הסכימו להעביר את ההכרעה במחלוקת לבורר דן יחיד ומינו את עורך הדין יוסי ארנון. הצדדים הסכימו, כי הבורר יהיה פטור מדיני הראיות וסדרי הדין, לא יהא חייב לנמק את פסק דינו, אך יפסוק על-פי הדין המהותי. הצדדים הסכימו, כי ההסכם מהווה סיום סופי ומוחלט של כל חילוקי הדעות, המחלוקות והסכסוכים ביניהם והצהירו כי הם מוותרים על כל טענה ואו דרישה ואו תביעה ואו זכות מכל מין וסוג זה כלפי זה ובכל הקשור למשרד.

8.         במסגרת ההסכם הסכימו הצדדים עוד, כי המניות הרשומות על שם הנתבע בחברת אגדל בנכסים בע"מ יועברו ללא תמורה על שם התובע מס' 1; כי בכפוף להחלטת הבורר, לא יהיה הנתבע חייב סכום כלשהו לגורם כלשהו בין לעורכי הדין ובין לצד שלישי בגין ובקשר עם הסכם השכירות בקומה וכל החיובים המוטלים על השוכר, בין מכוח ההסכם ובין מכוח הדין החל מיום 28/3/2004.

בסעיף 12 להסכם קבעו הצדדים כדלקמן:

"הצדדים קובעים בזאת כי הגשת תביעה על ידי לנדא בניגוד לאמור בהסכם זה ואי השבתו ללנדא של הסכום אשר יקבע על ידי הבורר, על ידי צד ב', בתוך 7 ימים ממועד פסק הבורר,תחשבנה כהפרות יסודיות של ההסכם והן תזכנה את הצד השני בתשלום קבוע ומוסכם מראש בסך של 250,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההפרה ועד למועד התשלום בפועל".

9.         ביום 28.9.2005, ניתן פסק הבורר ללא נימוקים כמוסכם, בהתאם לפסק הבורר חויבו עורכי הדין להשיב לנתבע סך 72,000 ש"ח מתוך הסכום אותו שילם בגין פסק הדין שניתן כנגדו במעמד צד אחד. עורכי הדין העבירו לנתבע את הסכום אותו פסק הבורר.

10.        לאחר פסק הבורר, נקט הנתבע כנגד עורכי הדין בהליכים משפטיים נוספים כדלקמן: ביום 13.11.05, הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הבורר (נספח ז' לתצהיר התובעים). הבקשה נדחתה ביום 13.12.2005 בין היתר, בשל כך שפסק הבורר לא היה מנומק. עוד נקבע, כי הנתבע מנוע לבקש את ביטולו של פסק הבורר לאחר שפנה ודרש את ביצועו וקיבל את התשלום בגינו (פסק הדין נספח ח' לתצהיר התובעים).

גם ערעור שהוגש על החלטה זו נדחה.

  11.     ביום 14.6.07, הגיש הנתבע תביעה בהמרצת פתיחה, לבית משפט השלום, נספח ט' לתצהיר התובעים (להלן: " המרצת הפתיחה"), וביקש צו הצהרתי לפיו אינו חייב בתשלום ארנונה לאחר יום 28.2.2004; כי בעבור החודשים ינואר ופברואר 2004, שילם זה מכבר את חלקו לעורכי הדין זאת במסגרת פסק הדין שניתן נגדו במעמד אחד; וכי  בעבור חודש מרץ 2004, הינו חייב בחלקו היחסי בלבד, בשיעור של 35%.

פסק דין בהמרצת הפתיחה ניתן לאחר הגשת התביעה שבפני, ביום 18.5.2008, בפסק הדין (נספח א'1 לתצהיר התובעים), נתקבלה חלק מעתירת הנתבע לצו הצהרתי (להלן: " פסק הדין בהמרצת הפתיחה").

לנימוקים בגינם דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול פסק הבורר וכן לנימוקי פסק הדין בהמרצת הפתיחה, אחזור בהמשך.

        ההליכים המשפטיים בהם נקט הנתבע כאמור, לאחר פסק הבורר, עומדים בבסיס טענת התובעים להפרת ההסכם על ידו ולחיובו בפיצוי המוסכם עקב כך.